כשנכנסים פייסבוק שלי רואים אותי תמיד עם חיוך מצודד או חיוך מאושר או חיוך קליל, אבל תמיד חיוך. תמונות שבהן אני לא מחייכת פשוט לא נכנסות כי שם אני נראית לעצמי לא יפה, לא נחמדה, בקיצור – לא.

אני תמיד מנסה לשדר מסרים של אהבה, לבבות, מוטיבציה, הצלחה. גם כשאני מספרת על קשיים וכישלונות, זה ממקום של התגברתי והמשכתי. הצלחתי בסופו של דבר לחצות את הקושי. לצלוח אותו. בתקופות הפחות טובות אני גם פחות כותבת

 והנה עכשיו החלטתי כל שבוע לכתוב. והשבוע לא ממש בא לי. נכון השבוע חל  חג האהבה, חג המשפחה. נכון בשבוע שעבר חגגתי בבלגרד והיה כיף…( רוב הזמן)…  נכון, אתמול הייתי בהופעה של מתי כספי ונהניתי ונכון שיש לי זוגיות ויש לי משפחה ויש לי עסק ואני מוכשרת ויש לי חיים אחלה. אז למה קמתי הבוקר בלי מצב רוח? למה? הדפוסים של החרדות, החששות, הפחדים ממשיכים לנהל אותי מדי פעם?  החשש מהעתיד? פחד ממה יהיה? תחושה של חוסר מיצוי עצמי, למה? אין לי תשובה טובה, אני רק יודעת שזה מגיע מדי פעם ושיש לי היום את הכלים לעבור את זה. לדעת שזה יחלוף, שהשמש תזרח, וגם אם לפעמים הפחד משתלט, אני מאמינה ומזכירה לעצמי שהדברים יסתדרו ושיהיה טוב.

אז המסר שלי אל עצמי ואליכן הוא שהכל נמצא בפנים ואם נעבוד על התחושות הפנימיות, הרגשות, המחשבות. ננשום ונזכור שגם כשיש תחושה שהכל גרוע, היא תחלוף. לזכור שיש כלים לפתרון בעיות ושיש אנשים טובים מסביב ושיש מלא אהבה בעולם.

מצרפת תמונות של רגעים כיפיים של אהבה ושל תכשיטים שמחברים אותי פנימה ומזכירים לי לנשום, להרגיש, לאהוב…

שלך ,
נטע