ט"ו בשבט הגיע וזיכרונות ילדות מציפים בי רגשות, תחושות ומחשבות.

בגלל השם שלי : נטע, ט"ו בשבט הוא חג מיוחד עבורי.

אצלי במשפחה כולם קרויים ע"ש צמחים. אימא אילנה, אחותי הדס, אני נטע ולאבי ז"ל קראו בשם שחצה את גבולות הדמיון :" יעדור"
מי קורא לתינוק שלו יעדור? אף אחד…חוץ מסבתא וסבא שלי,  אנשים שהיו פטריוטיים ומחוברים חזק לאדמה. כן, משם באתי. אז נכון שאני לא עד כדי כך חזק בטרנד השמות ה"חקלאיים" אבל עדיין כשמגיע ט"ו בשבט אני נזכרת בעוגיות שאימא שלי הייתה אופה עם הפירות היבשים והבצק הפריך שכל כך אהבתי.

אני נזכרת איך היינו ילדים הולכים בבוץ ושותלים.

תמיד הרגשתי מחוברת לטבע, אף על פי שבשכונה שבה גדלתי בבת-ים היו עולים חדשים שלא הבינו את משמעות השם  וקראו לי "אנטה"… 

אז החיבור לאדמה עדיין קיים, אני עדיין נהנית לטייל בטבע, לראות נופים, להריח את ריח הצמחים, לשמוע את רעש המים ולהרגיש את החיים במלוא עוצמתם.

מראה הפרחים הנפתחים אצלי במרפסת גורם לי לשמחה גדולה וגם בעיצובים שלי אני תמיד חוזרת לטבע, לפרחים, לציפורים…