מה רציתי להגיד לקראת שנת 2020?
ראיתי שהרבה מחברי בפייסבוק מסכמים את שנת 2019 וקובעים מטרות ל2020. שאלתי את עצמי מה קורה אתי? למה אני לא מסכמת ומציבה מטרות?

הבנתי שאני זורמת, זורמת עם החיים, עם הגשם, עם הברקים והרעמים ועם השמש שמפציעה לרגעים והקשת והעננים. לומדת כל הזמן עוד משהו ועוד משהו. מתנסה בעוד משהו ועוד משהו, מציירת עוד ציור, רואה עוד סרט, קוראת עוד ספר, שרה לעצמי, כותבת, מעצבת עוד  תכשיט וזו משמעות החיים מבחינתי. לחיות אותם. כל בוקר שאני קמה, כל מקלחת, כל חיוך, כל חיבוק, כל ביס וכל לגימה… אלה החיים. ולחיות זו ההצלחה. אני לא מציבה מטרה, אני לא מתכננת לטווח ארוך, אני מקשיבה לעצמי, לאינטואיציה, לקול הפנימי, מחפשת את האושר בתוכי. 

בספר שאני קוראת כרגע: "כוחו של הרגע הזה" יש סיפור על קבצן שישב 30 שנה וקיבץ נדבות על קופסא ישנה שמעולם לא ניסה לפתוח. הקופסא היתה מלאה בזהב… וככה גם אנחנו רוב החיים מחפשים את האושר בחוץ. מציבים יעדים ומטרות ואף פעם לא באמת מגיעים לסיפוק כי כל מטרה שאנו משיגים היא רק עוד מטרה בדרך למטרה הבאה. ומתי נרגיש שהגענו? מתי נהנה באמת מכל מה שיש לנו?

האושר נמצא בתוכנו. כל ההישגים הם רק הרקע לחיים הפנימיים שלנו. לקום בבוקר ולקחת נשימה עמוקה, לחייך, להקשיב למוסיקה, ליהנות מהחיים… זה האושר שלי… זו המטרה…

בתכשיטים שאני מעצבת טמונה האנרגיה שאני יוצרת.  האהבה ליופי, לטבע, לצבעים ולצורות נמצאת בתכשיטים.

בקולקציה החדשה שעיצבתי הכנסתי  אלמנטים שיזכירו לי ולכל מי שעונדת אותם  את משמעות האושר. כל אחת יכולה למצוא את החיבור האישי שלה שיזכיר לה שהאושר נמצא בתוכה ושמה שקורה בחוץ זו השתקפות של מה שקורה בפנים.  

מחשבות על ייעוד, על משמעות. האם אני מצליחה להיות במקום המדוייק לי? למצות את הפוטנציאל שלי? איך אדע? ואני יודעת שכשאני מאוד מתלהבת ומתרגשת אז זה סימן שאני שם. כאשר אני יוצרת, כאשר אני מעצבת משהו חדש, אני מתרגשת. כאשר אני מרגישה שיש ביצירה שלי כח לחבר אשה לעוצמה ולכח הפנימי שלה, אני מתרגשת. מרגשת אותי התחושה שאני מצליחה לחבר בין יופי ואופנה לרוחניות ולאומנות, בין רוח לחומר, בין אשה לבין הנשמה שלה. כשאני יוצרת תכשיטים שמחברים לכח ריפוי, חיזוק וצמיחה, תכשיטים שפותחים את הלב לאהבה ולהרמוניה, אני מרגישה שזו השליחות שלי.
שלכם באהבה
נטע.

כאשר אני בוחרת השראה לעיצוב קולקציה, אני תמיד בוחרת משהו גדול שממלא אותי, משהו שמאפשר לי לראות זוויות שונות שלו מנקודות מבט שונות, וכך נוצרת במוחי קולקציה שלמה שממנה אחר כך נולדים עגילים, שרשראות, טבעות וצמידים.

אז מה הסיפור של הקולקציה האורבנית?

הקולקציה האורבנית נולדה בהשראת הנוף העירוני. המחוספס, הנועז והרוקיסטי. נוף שמשדר עוצמה,ככזו הפריטים המיוצרים תחתיה, משדרים ביזנס, נשיות מלאת עוצמה שנוכחת גם במינימליסטיות.

מה מאפיין את התכשיטים שבקולקציה?

התכשיטים עצמם מאופיינים או על ידי הגודל שלהם, או על ידי כך שהם אינם עמוסי פרטים, הם מספיק חזקים בפני עצמם. הצבעים השולטים בפריטים הם צבעים מונוכרומטיים, השחור שולט בכיפה וכך כל הצבעים החזקים. החומרים מהם עשויים התכשיטים הוא בעיקר שילובים של מתכות, עור, פולימרים, עץ, טקסטיל וכו‘

באיזה שילובים ניתן לשלב את תכשיטים מהקולקציה?

בעיקרון התכשיטים יכולים להשתלב גם בבוקר וגם בערב, גם בקיץ וגם לחורף בהתאמה למראה הכללי. הדגשים שאני כסטייליסטית הייתי שמה הם למשל:

אם הולכים עם בגד צבעוני / מקושקש – לבחור תכשיט בעל מראה אחיד. אם לובשים בגד בעל צבע אחד (חלק) – ניתן להתאים תכשיט שיכניס צבע ועניין למראה.
למראה ערב שאת רוצה להיות הבולטת בחדר – מציעה לבחור בפריטים שהם בעלי אמירה משלהם

אני מזמינה אותך לשאול שאלות, להתייעץ, אם יש לך בגד / אירוע שאת רוצה להיראות בו הכי טוב שאפשר, את מוזמנת לשלוח אלי תמונה שלך עם הבגד, ואמליץ לך על התכשיטים המתאימים, שיעשו לך את המראה שמשאיר את הרושם של WOW !!!

שלך באהבה כמו תמיד,

נטע ליבנה

לפני שנתיים הוזמנתי כנציגה של משפחה שכולה להצטרף למשלחת של קצינים ומפקדי צה"ל למסע "עדים במדים" לפולין. התלבטתי מאוד אם להצטרף למסע. פחדתי מההתמודדות עם הקושי בלהיות לבדי בתוך קבוצה של אנשים לא מוכרים במקום רחוק ומזעזע, ללא תמיכה. בסופו של דבר החלטתי שאם האתגר הזה הגיע אל חיי, כנראה שאני אמורה להתמודד איתו.

לקראת המסע עברנו 3 ימי גיבוש ארוכים ב"יד ושם". עברנו הכנה למסע שכללה הרצאות, הצגות, ביקור באתר "יד ושם" והיכרות עם הצוות שלנו. זכיתי להכיר קבוצה של אנשים צעירים, אידיאליסטים. הכרתי את ישראל היפה. זכיתי ליחס של איכפתיות, דאגה, הכלה ובזכותם הצלחתי לעבור את המסע בתחושה שאני לא לבד. זכיתי להכיר חברה לצוות, גם היא נציגה של משפחה שכולה. החיבור ביננו היה מיידי ונשארנו חברות נפש  מאז.

בשבוע אחד נחשפתי לנפש האדם מתהומות האפלים ביותר ועד לשיאי האצילות שבה. הבנתי שלאדם ניתנה זכות הבחירה. יש בנו את כל הפרמטרים של הטוב והרע והבחירה היא בנפשנו. ביקרנו בורשה, בבית הקברות היהודי, בגטו , בככר שבה אספו את היהודים ומשם שלחו אותם למחנות המוות, ראינו את תחנת הרכבת. ראינו  את הבורות הענקיים אליהם היו זורקים את הגופות, את היערות אליהם לקחו אותם מבתיהם בכפר וירו בהם לתוך בורות ענקיים שנחפרו בין לילה. ראינו את מחנות הריכוז מידנק, טרבלינקה ואושוויץ, את קרקוב, את הכפרים ואת בתי הכנסת הנטושים… בעיני רוחי ראיתי את הגהינום עלי אדמות בהתגלמותו.

ליווה אותנו מדריך מ"יד ושם" שלאורך כל המסע סיפר לנו סיפורים מסמרי שיער על מה שהתרחש במקומות בהם ביקרנו. ראינו תמונות והרגשנו את הזוועה.  הביקור היום, כמו שאני, כתיירת, אל המקומות הפצועים והעקובים מדם האלה, איפשר לי להסתכל על החיים מזווית חדשה ושונה. אני מרגישה  צורך להודות כל בוקר על החיים הנהדרים שיש לי. על זה שיש לנו פה מדינה והיא שלנו. על כל הטוב שיש בחיי. אני מרגישה ברת מזל… היום – יום העצמאות – חוגגים 70 שנה למדינה וזו בהחלט סיבה לחגוג !! אמנם לא הכל מושלם… ואין שלום… ויש שחיתויות… ויש ימין ויש שמאל, ויש דתיים ויש חילוניים… אבל יש פה מדינה שוקקת חיים, מתפתחת ויפיפיה, עם הפנים קדימה.

מאחלת לנו שנמשיך להתפתח ושנדע לנהל את עצמנו בחוכמה ואם אפשר לעסוק יותר באומנות ובאופנה וקצת פחות להתלונן.